לשחות עם צבים

בפוסט הקודם הוזכרו הפקידים הנחמדים במכס, במשטרה, בהגירה... אך לא הושלם התהליך...

הגענו ב-19:00 להגירה, שנפתחה לבסוף ב- 19:30 והינה מתייצב הפקיד הנחמד שהסביר לנו בשעה שלוש שאין מי שיקבל אותנו אלא רק בשבע בערב...

בחיוך נחמד הוא הסביר עתה, שבשלוש הוא לא היה בתפקיד...!

חייכנו חזרה, החתמנו את 4 העותקים ואת הדרכונים, דני רץ שוב למשטרה, חזר והלכנו להתנחם במסעדה.

עודנו יושבים על הרציף מעל המים, ולפתע הבחנו בצב ענק.

שוחה בניחותא סביב.

כמובן שהתרגשו, ניסיתי לצלם עם הטלפון, השתקפויות, לא כל כך מוצלח, אבל הנה:

מסתבר שהאזור מפורסם בצבים.
אחרי יום מתיש, הלכנו לישון מוכנים ליום הבא.

למחרת, הפלגה קצרה למערה בצד השני של האי. פתח קטן, בגובה כמטר מעל פני הים, רוחב כשני מטרים.

נכנסנו בשחייה.

צבע המים – מהמם!!!

טורקיז עז.

מוטב שאשתוק ואתן לתמונות לדבר.

 

ג'ינג'ית על הזחנבוט, נכנסת בשחייה למערה

מבט מתוך המערה

ללא מילים

 

מבט תת-מימי על ג'ינג'ית - שוחה

לא הצלחתי להעביר בתמונות את המראה או התחושה, אז רק אוסיף –

הגובה של המערה כ-20 מטר,

עומק,  כ30 מטר...

רוחב... כ-20 מטר,

עומק המים, לא ברור. עמוק!

לאחר כשעה, מיצינו!

האמת – התעייפנו מהשחייה, ופנינו למצוא איזה מפרצון למנוחה.

10 דקות מהמערה זיהינו צב שוחה להנאתו. לא היה זה הענק מאמש, אבל גם זה לא היה קוטל קנים.

בלי להסס, זינקתי למים.

כזה אני. משתדל להיות חברותי.

סובבתי אותו מספר פעמים ולרגע נראה היה שהוא משתף פעלה בריקוד הזה, עד ש-

הוא פער את פיו בצורה מאיימת והתחיל לשחות לעברי. לא היה לי ברור אם זה מתוך כוונת חיבוק לסיבוב לחץ, או שסתם נישבר לו ממני, ולא נתתי לו הזדמנות להסביר.

ניראה לי שזה היה הזמן המתאים להחליף בן/בת זוג.

(אני אלמד את דני לעשות זום)

ניתקתי מגע.

מצאנו מפרץ לצד המפרץ הראשי של קסטלורוזו, ועגנו לצהרים, ושחיה מרעננת. ושוב, דני לא יכול פשוט להנות. הוא לקח שפכטל ביד, והינה אנחנו מקלפים זקן מתחת למים (כל האצות ובלוטי ים שנדבקים לכל מה שמתחת למים. זה גורם לחכוך מיותר בעת השיט ולכן כדאי לנקות. אבל בחופשה?!).

עבדנו, שחינו, אכלנו, חזרנו לעגינה.
חשבתי שאנוח...
לא!
זוגתי שתחייה, החליטה לשמור על הכושר.
שלי.
יצאנו לצעידה במעלה ההר.
היוונים האלה בדחנים לא קטנים. הם מספרו את המדרגות. אחרי טיפסנו כ-200 מטר התחילו מדרגות עם מספר 1. 
לא יודע איך, אבל הגעתי למדרגה 400.
פיצוי מה ניתן לי בנוף המרהיב-

 אגב, בדרך היו שפע של סיתוניות(?) ענק. כניראה שזה משהוא אחר. משהוא מכיר את הפרח הזה? דומה לסיתונית, אבל גדול ממנה פי 3...

 זהוא!
הגענו כאמור למדרגה 400 

הלכנו עוד איזה קילומטר שניים וחזרנו. הירידה קשה יותר...
מקלחת ולמיטה.

6 בבוקר, השכמה, יוצאים לכיוון רודוס.
הפלגה שיגרתית ללא אירועים מיוחדים,
רוח - על הפנים!
הגענו ב- 10 בלילה.
המרינה החדשה ברודוס, לא כל כך ברורה בלילה. בקושי רואים את האור האדום שמסמן את הכניסה לנמל, את הירוק לא רואים בכלל עד שממש נכנסים.
בכל אופן, שוב ניתקלנו באנשים נחמדים, והפעם גם יעילים.
צמד צעירים, בחור ובחורה מעובדי המרינה, נפנפו לנו וסימנו לנו היכן לעגון.
5 דקות אחרי העגינה הם כבר סיפקו מים, לחשמל נאלצנו לחכות לבוקר אך זאת מכיוון שלא היינו מצוידים בתקע הנכון.

אגב, כל התמונות לעיל + רבות נוספות, נמצאות כאן