לאחר שנפרדנו מהצעירים, הזוג הצעיר המשיך לבהות
אל האין אופקים משך זמן מה,
בעוד ג'ינג'ית גוררת אותי לסיבוב כפרות על פסגות
ההרים. הפיצוי שקיבלתי היה נוף נפלא של המפרץ.
את הלילה עשינו באותו מפרץ, אך הפעם נשבה רוח
תזזיתית, כזו שכל סקיפר מודאג בגללה, בודק את העוגן, מוודא מיקום, בודק אחיזה טובה
בקרקע, מרחק מסירות אחרות (לך תסמוך עליהם שהם מבינים בימאות...) ועדיין לא ישן
טוב.
בשבילי שריקת הרוח הייתה שיר ערש ונרדמתי לשנת
לילה מצוינת, עד שפעמוני הכנסייה/מנזר העירו אותי ב... 04:40! דיוק זה לא הצד החזק
של הכמרים. בינתיים הרוח שקטה, כל הספינות סביב היו רתוקות היטב למקומן, אף אחד לא
ניגרר לסלעים, בכול טוב.
יצאנו עם אור ראשון בדרכנו לניסירוס.
אי שהינו למעשה הר געש שנדם לפני אי אלו אלפי
שנים. מאז הוא איים לפני כמאה שנה אך רק הוציא קיטור. עד היום הוא מוציא קיטור גם
באזור הלוע וגם בנקודות שונות סביב החוף (ראו תמונות לעיל ובאלבום).
העגינה הייתה שלווה, הכפר שלו, אנשים שלווים
ואפילו מקומית אחת פונה אלינו בתודה... בבקשה, אבל על מה היא מודה לנו? על זה שאנו
מבקרים אותם. זה חשוב להם התיירות.
זה כבר גרם לנו להיות פתוחים ושכרנו קטנוע
וטרקטורון.
מסתבר שלדני זו התנסות ראשונה ברכיבה על ווספה.
וכבר הוא מרכיב את אביטל.
טוב, ילדים גדולים, רוצים להמר – מותר להם. אני
יכול להרגיע מראש, ההימור הצליח, לנהג ולנוסעת שלום והם אפילו מחייכים. אבל לדעתי
זה בגלל שהם לא מודעים לגודל ההימור.
ביקרנו בהר הגעש, מעניין ומסריח מגופרית כמקובל
באזורים כאלו.
בדרך חזרה לא היו הרפתקאות מיוחדות ולכן
התארגנו למקלחת אצל בעל המסעדה מולה עגנו, שהוא גם בעל המלון שמעל המסעדה, ואם
אוכלים אצלו, המקלחת חינם. והפתעה! אפשר גם לכבס אצלו, אבל זה כבר עולה 8 יורו, כי
המים באי יקרים.
אין להם מים טבעיים, ולכן מביאים מים במכלית,
ואין מה לעשות... זה עולה.
טוב. התארגנו בתורנו רחצה, ובינתיים התחלנו
להתמלא בדאגה – במסעדות סביב מלא, אבל אצלו ריק. מדאיג.
אבל אין מה לעשות. עסקה זו עסקה ואנחנו עומדים
בה.
מרק הדגים היה נפלא! מקבץ פירות הים היה משובח,
סך הכל – מצוין.
התחלנו להתאהב באי. שקט, רגוע, אנשים באמת
נחמדים, מחירים סבירים ביותר, עגינה נוחה, מה עוד אפשר לבקש?
החלטנו לעשות כאן את יום כיפור.
בינתיים, כיוון שהקטנועים שולמו – נסענו לנו
ברחבי האי וחזרנו לסירה להכין את הארוחה.
כיוון שנשארנו במקום, וסביבנו יוצאות ונכנסות
יאכטות מימין ומשמאל. צוות השיפוט מחלק ציונים:
זה לא זרק עוגן במקום הנכון,
אלו פשלונרים, לא זורקים חבל כמו שצריך,
איזה קטע, הרוסי דפק את הכניסה וניכנס בספינה
שמשמאל, וכך הלאה J.
תצוגת ימאים ומתחזים מתחילים ומנוסים, ואנחנו!? יושבים ונהנים. ומי שלא ראה את
הזקנים מהחבובות, לא יבין איך נראינו.
אגב. הרוסים לא הצליחו לעגון יצאו וחזרו שנית
למודי נשיון. הצטלבו על העוגן שלנו, ובקושי הגיעו לרציף. זרקו את כל השרשרת שהייתה
להם.
ריחות הבישולים שעולים מהמטבח כבר מפעילים אצלי
את בלוטות הרוק. ג'ינג'ית על המרקים, דני על הקוסקוס, אביטל על הסלטים, ואני? לא
מפריע!
וזה חשוב. כל התערבות שלי יכולה רק להזיק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה