חיפה->קסטלוריזו (יוון)

מהקישון יצאנו ב-12:45.

ביקורת גבולות קבעו איתנו ב-12:30, וראו – זה פלא!

העלמה היקרה (שכחתי את שמה L ), נפנפה לנו ב-12:30...! כל הכבוד וההערכה לעושות במלאכה. לו אפשר היה לומר זאת על כל מוסדותינו.

יצאנו מערבה, מתוך כוונה להימנע מרוחות קדמיות, ואמון מלא בתחזיות, שהבטיחו לנו בהמשך רוחות צפון-צפון-מזרחיות עד צפון מזרחי.

כבר אגלה לכם שההימור צלח, וגם כאן רשימת הקרדיטים ממוקדת – אתרי מזג האוויר התורכי והיוני, ובעיקר סבלנות ומעקב צמוד של דני, כמו גם בנית טקטיקת הפלגה יעילה.

יצאנו עם רוחות מתונות, ואכן הן נשבו, כשנשבו, על פי המתוכנן, ובסופו של דבר עמדנו בתכנון של שלושה ימי הפלגה, כולל רוחות ומנוע לסירוגין.

קרדיט מגיע גם לג'ינג'ית שיש לה יחסים מיוחדים עם נפטון, וכך זכינו גם לים רגוע ומפרגן.

עד כאן – פרטים טכניים.

הפיקנטריה התחילה גם היא, זמן קצר לאחר היציאה.

לא הספקנו לנשום וכבר הופיעו המתאבנים. פרוסות לחמנייה טרייה עם תכולה מבוססת אבוקדו. הנ"ל מלווה במוסיקה ים תיכונית, ובירה קלה.

מבחינה גסטרונומית, היינו ערוכים היטב. זאת, בצרוף העובדה שהתחביב האמתי של דני הוא בישול, יצר זרם של תבשילים מהמטבח הצר והקומפקטי, מעלה אל הקוקפיט שטוף השמש והרוחות המלטפות.

יהיו שיאשימו אותי בניסיונות פיוט כושלים, אבל האוכל היה שירה במיטבה. המוסיקה הזו כמובן משרה אוירה על כולם, אני מנסה לתאר אותה, וג'ינג'ית התחילה לעורר זיכרונות נשכחים מבישולים שפעם עשתה כלאחר יד, והיום נותרו כזיכרון וגעגוע...

וכך גם הפסטה ברוטב עגבניות של ג'ינג'ית, וכדורי בשר של אביטל (הכינותי מבעוד מועד), הפכו את השניצלים של דני לשחקן ספסל.

אני תרמתי את חלקי בכך שלא הפרעתי לפרץ היצירתיות.

אבל אוכל זה לא העיקר, חשוב מזה הדיון על האוכל, והכל ברוח התקופה ואיזי – אוכל בריאות!

אני חייב במאמר מוסגר, לטובת הקוראים שאינם מכירים את איזי –

איזי הוא דמות רב גונית, שאין בכוונתי לתאר כאן, פרט לשני אספקטים: הוא עתיד להצטרף להפלגה זו בהמשך, ולחזור אתנו לארץ, ו-

הוא נביא הזעם של המזון הטבעוני/צמחוני/בריא.

מובן שדני ואביטל הביעו מידה לא קטנה של חשש מפני הבאות, והיה עלי להרגיע ולהבהיר שאיזי עדיין נמצא בשלב העוברי של נביא, והוא עדיין לא מוציא להורג את הכופרים – אוכלי הבשר ומין החי (כולל חלב, ביצים וכו'). כל עוד זה המצב, הם בטוחים.

נחזור לנושא – ההפלגה:

ובכן, הדיונים נסובו באופן טבעי על כל נושא שבעולם, החל באוכל. די מהר סיכמנו שבחופשה עושים גם חופש ממגבלות הבריאות התזונתית, ונחזור לבקרה מלאה כשנחזור מחופשה.

מכאן, התמקצענו בתחום השייט, והדיון נסוב על הפיסיקה של השייט, החידושים המרתקים בתחום המפרשים לאניות (כל זאת בהשראה מספר צעירים מהתיכון במשגב, שעוסקים בנושא במסגרת "פיסיקה מחקרית". הלוואי ובזמני היה דבר כזה), ומפרשיות המפליגות במהירויות של עד פי 5 ויותר ממהירות הרוח.

לא קיבלתי הרשאה להעלות את הנושאים היותר אישיים, חברתיים, שעלו, אך הפואנטה היא – שכמו "ששלושה בסירה אחת", יצר דינאמיקה מרתקת בזמנו, תמיד העובדה שמספר נפשות שוהות "בסירה אחת", יוצרת גם דינאמיקה מרתקת וגם חוויה שונה. לדוגמה – המאווים הנסתרים של איש/אשת צוות לייצג את ישראל באולימפיאדה בשחייה אומנותית.

או הצורך האובססיבי של הסקיפר "לגלח את זקן הסירה" בלב ים. 

אז מה אם אין רוח? אי אפשר סתם ליהנות?

אחרי טבילה אי שם, כ-20 מייל מהיעד, דהרנו על מנוע בים חלק לקסטלוריזו.

קסטלוריזו, הוא האי המזרחי ביותר של יוון, יושב כמעט במרכז תורכיה, תקוע להם כמו  עצם בגרון. בהיסטוריה שלו הוא עבר ידיים חדשות לבקרים, ובין היתר אף היה בשליטה איטלקית אי שם בהיסטוריה שלו (למה לבלבל את המוח? למעוניינים – כאן) והם אלו שהעניקו לו את שמו זה הידוע.

גישה רגוע למזח, היקשרות (עגינה ים תיכונית), ואנו באירופה.

מבט על המפרץ ממרומי המבצר על שמו האי

דני יצא עם המסמכים כדי להסדיר את הבירוקרטיות, אבל...

תוך חצי שעה הוא חוזר אלינו מתפעל מהאנשים הנחמדים, ואיך תמורת סכום סמלי סנדרה התנדבה לעשות לו את כל הבירוקרטיה, אבל לא צריך, וכמה הם עוזרים, וכמה הם קואופרטיבים, ורק צריך שכל הצוות יבוא ויתייצב ל"אימיגריישן".

וכמובן כשאנו מגיעים זה סגור ויפתחו שוב בשלוש. אבל כשאנו מגיעים בשלוש וחצי כבר סגור ויפתחו שוב בשבע...

טוב.

הוא לא כל כך מנוסה, ואולי כדאי היה להסתייע בסנדרה תמורת סכום סמלי, ולחסוך שעות של אנשים נחמדים והליכה הלוך וחזור על הרציף... J

לומדים!

לפחות יש לי זמן לכתוב את הפוסט הזה. עוד חצי שעה הולכים ל"אימיגריישן"...